"החוויה הדתית לסוגיה" של ויליאם ג'יימס יצא באנגלית ב-1902, ובעברית הוא קיים משנת 1949. החודש נוסף לו תרגום שני. שני התרגומים מופרדים בשבעים ושבע שנים, וזה מרווח נדיר למי שמתעניין במה שקורה לעברית בתוך דור.
להלן מה שיש בתרגום החדש, ולאחר מכן השוואה של מונחים בין השניים.
מה שיש בתרגום החדש
שתי מערכות הערות, מופרדות זו מזו. בספר הזה ההערות אינן קישוט. ג'יימס עצמו כתב 363 הערות, ויש בהן ציטוטים, הפניות למקורות וויכוחים עם בני תקופתו. כולן כאן, במספורן המקורי. לצידן 292 הערות מתרגם, ובעיצוב הן מובחנות מהן בסימן ובגופן: הערות ג'יימס מסומנות במספרים, הערות המתרגם באותיות עבריות, והן מתחדשות בכל עמוד. בעמוד שיש בו משתי המערכות, הערותיו של ג'יימס קודמות תמיד.
למה ההפרדה הזאת חשובה. מי שמוחק את השכבה של המחבר, או מאחד אותה עם הערות המתרגם, מקבל ספר שקריא יותר ומדויק פחות. הקורא מאבד את היכולת לדעת על מה ג'יימס נשען, מול מי הוא מתווכח, ומה הוסיף לו מי שתרגם אותו. ההפרדה בסימון היא מה שמאפשרת לקרוא את שתי השכבות בלי לבלבל ביניהן.
מה יש בהערות המתרגם. ג'יימס כתב לקהל של 1901, והניח שהוא מכיר את האנשים שהוא מזכיר. לא פעם הערתו היא שם ותו לא. הערה 4 בהרצאה הראשונה, למשל, אומרת כולה: "מקס נורדאו, בספרו עב הכרס Degeneration". קורא עברי בן זמננו אינו יודע מי זה, ולכן הערת המתרגם מוסיפה שנורדאו היה רופא, סופר ומבקר תרבות, לימים מראשי התנועה הציונית, ושהספר הוא Entartung משנת 1892, שבו ראה באמנות ובספרות של זמנו תסמין של ניוון. שם אחד בהערה של המחבר, והקורא מקבל גם את האדם וגם את מה שג'יימס מתווכח איתו.
אותו תפקיד ממלאות ההערות גם בשני מקומות אחרים. הראשון הוא מונחים שהשתנו: "פסיכופת" בלשון הרפואה של 1902 הוא כינוי כולל למי שמערכת עצביו מעורערת, ואין לו קשר למשמעות הרווחת היום. גם "דיאתזה", "הרעלה עצמית" ו"פלשתי" במובן שקיבע מתיו ארנולד מקבלים הערה. בלעדיהן ההרצאה הראשונה נקראת הפוך ממה שנאמר בה.
השני הוא ציטוטיו של ג'יימס. הוא מצטט הרבה, ולא תמיד בדיוק. באחת ההערות הוא מביא קטע בשמו של פרנסואה דה סאל, והקטע הוא של תרזה הקדושה מתוך "דרך השלמות"; באותה הערה הוא מציג שרשרת של חצאי פסוקים מאיכה, מתהלים ומאיוב כציטוט רצוף אחד. בציטוט מיומנו של ג'ורג' פוקס מודפס אצלו minister, כלומר כומר, ובמקור כתוב minster, הקתדרלה של ליצ'פילד. בכל אחד מהמקומות האלה הערת מתרגם אומרת לקורא מה כתוב אצל ג'יימס ומה כתוב במקור שהוא מפנה אליו.
מספרי העמודים של המקור בשוליים. לאורך הטקסט מופיעים בשוליים מספרי העמודים של מהדורת לונגמנס. המיספור זהה בכל הדפסותיה מ-1902 ועד 1923, ולכן מי שמצטיב את התרגום עם המקור, או מצטט ממנו לצד ספרות המחקר, יכול לנקוב במספר כפי שהוא. בדברי המתרגם מופיעה גם הצעה לצורת ציטוט.
שבעים ושבע שנים של עברית
מהדורת 1949 יצאה בהוצאת מוסד ביאליק, בתרגום יעקב קופליביץ', בעריכת יהודה אבן-שמואל ועם מבוא מאת פ' טיברגר. היא מכילה את כל עשרים ההרצאות ואת הנספח, היא הודפסה שוב כמה פעמים, והיא בדפוס עד היום.
הדרך הנוחה לראות את המרחק בין השתיים היא תוכן העניינים, מפני ששם אותם פרקים בדיוק מקבלים שמות שונים:
| 1949 | 2026 |
|---|---|
| הגבלת הנושא | תיחום הנושא |
| ממשותו של הנעלם | ממשותו של הבלתי נראה |
| הדת של בריאות־הנפש | דתה של בריאות הנפש |
| האני החלוק ותהליך איחודו | העצמי החצוי, ותהליך איחודו |
| הפיכת לב אדם (קונברסיה) | התחדשות |
| מיסטיציזם | מיסטיקה |
| ערך חיי־הקדושה | ערכה של הקדושה |
| תכונות אחרות | תכונות נוספות |
השורה המלמדת ביותר היא "קונברסיה". ב-1949 נדרש תעתיק מן הלטינית כדי למסור את conversion, והמתרגם צירף לו גם הסבר, "הפיכת לב אדם". העברית של אז עוד לא החזיקה מילה שעושה את העבודה לבדה. גם "האני החלוק" ו"הנעלם" הן בחירות של עברית שאוזן בת זמננו שומעת כרחוקה, אף שהן נכונות לגמרי.
זה מה שקורה לכל תרגום שמחזיק מעמד שבעים שנה, ובכל שפה חיה. קלאסיקה מתורגמת שוב ושוב לא מפני שהתרגום הקודם נכשל, אלא מפני שהשפה שסביבו זזה, והקורא החדש אינו הקורא שלו נועד.
איך משיגים את שתי המהדורות
מהדורת ביאליק נמכרת חדשה באתר ההוצאה ובחנויות הספרים, והיא זמינה גם דיגיטלית בספריית כותר דרך מנוי מוסדי, מה שמסביר איך סילבוסים באוניברסיטאות מפנים אליה בלי שהסטודנטים יקנו ספר.
התרגום החדש נמכר ב-39 ₪ כקובץ PDF או EPUB שנשלח לדוא"ל, 322 עמודים, והוא הכרך הרביעי בסדרת תרגום ספרי מופת. בדף הספר יש טעימה חופשית להורדה, ובה דברי המתרגם, ההקדמה וההרצאה הראשונה, שהיא בדיוק החלק שבו נמצאים רוב המונחים הרפואיים של 1902. אפשר גם לעיין בדף של ג'יימס.
ביקורות קודמות שלנו על כרכים אחרים בסדרה: אמיל בעברית, שלוש מהדורות בשמונים שנה, ועושר העמים בתרגום עברי מלא.