תרגום של ספר מחקר נמדד בדברים שקורא רגיל לא שם לב אליהם. חיבורם של התורה ונביאים ראשונים של יוליוס ולהאוזן, שראה אור לאחרונה בתרגום עברי ראשון, הוא מקרה מבחן קיצוני: ספר בגרמנית, שכולו עוסק בטקסט עברי, שמתורגם עכשיו לעברית. כל ציטוט בו עושה מסע הלוך ושוב.
הערת המתרגם היא החלק שצריך לקרוא קודם
בפתח הספר יש הערת מתרגם קצרה שמפרטת את ההכרעות שנעשו. זה לא נספח טכני אלא המסמך שמאפשר לקורא לדעת מה בדיוק הוא מחזיק בידיים, והוא עושה משהו שתרגומים רבים נמנעים ממנו: הוא חושף את שיקול הדעת במקום להסתיר אותו מאחורי טקסט חלק.
רשימת ההכרעות שם היא גם הדרך הטובה ביותר להעריך את התרגום, ולכן נעבור עליהן.
ציטוט שחוזר הביתה, וציטוט שאסור להחזיר
ולהאוזן מצטט את המקרא בתרגום גרמני, ולעיתים בלטינית לפי הוולגטה. תרגום של הציטוטים האלה מגרמנית לעברית היה מייצר תרגום של תרגום, כלומר נוסח שאינו קיים בשום מקום. במקום זה זוהה כל פסוק לפי תוכנו והובא נוסחו העברי.
הנקודה העדינה היא מתי לא לעשות זאת. יש מקומות שבהם הציטוט אינו תרגום רגיל אלא התרגום הביקורתי של ולהאוזן עצמו, שנבדל בכוונה מנוסח המסורה, והשוני הוא כל הטענה. שם החזרה לנוסח המסורה הייתה מוחקת את הטיעון, ולכן תורגמה לשונו שלו.
ההבחנה בין שני המקרים אינה אוטומטית, ואי אפשר להפיק אותה מהטקסט הגרמני לבדו. היא מחייבת להבין מה נטען בכל מקום. זה המקום שבו התרגום הזה עובד קשה, והתוצאה ניכרת.
הפרק והפסוק
הממצא היפה ביותר בתרגום נוגע למספרים. מראי המקום של ולהאוזן נראים לעיתים שגויים לקורא שמורגל בחלוקה הנוצרית לפרקים ולפסוקים, ומתברר שהם אינם שגויים כלל: הוא מנה לפי נוסח המסורה.
הערת המתרגם מביאה את ההוכחה. כשוולהאוזן מציין את מכת הצפרדעים כשמות ז 25 עד 29 ושמות ח 4 עד 10, זו ספירה שאינה אפשרית בחלוקה הנוצרית ואפשרית לגמרי בעברית. חוקר גרמני פרוטסטנטי מן המאה ה-19 עבד עם הנוסח היהודי.
ההשלכה המעשית גדולה: "תיקון" של המספרים לחלוקה המוכרת היה הורס מאות הפניות. במקום זה נשמרו המספרים כפי שהם, ורק הסימון הותאם למקובל בכתיבה עברית, הפרק באות והפסוק בספרות.
סימנים שלא הומרו
כל מי שלמד מבוא למקרא מכיר את ארבע האותיות של תורת המקורות, ובהן P למקור הכוהני. ולהאוזן לא השתמש ב-P אלא ב-Q, קיצור של שם שהוא עצמו הציע. התרגום שומר על סימניו המקוריים ונמנע ממונחים שלא היו קיימים בזמנו.
זו הכרעה שתסרבל מעט את הקורא שמגיע עם הידע של היום, והיא נכונה. ולהאוזן עומד בנקודה שבה המערכת עדיין נבנית, והוא אפילו מסביר בהקדמה למה דחה סימון של חוקר קודם. המרה לסימון עכשווי הייתה מייחסת לו מערכת מושגים שנוסחה אחריו.
באותו היגיון נשמר המונח הקסטאוך בגוף הספר. המונח הוא טענה ולא נוחות, שכן עצם השימוש בו אומר שספר יהושע נמשך מאותם מקורות שמהם נמשכת התורה. בשם הספר, שתפקידו אחר, הועדף ניסוח עברי מוכר.
מה שלא תוקן בשקט
במהדורת 1899 יש מקומות ספורים שבהם מודפס מראה מקום שאינו אפשרי מבחינה פנימית. התרגום מביא את המספר כפי שהוא מודפס ומוסיף הערה קצרה, ובמקומות שבהם המספר מעורר תמיהה אך אפשרי כשלעצמו הוא מובא בלי הערה.
זו הגישה הנכונה. מי שמשווה למהדורה המקורית צריך למצוא את אותו דבר, ועורך שמסמן כל דבר שהפתיע אותו מייצר ספר שאי אפשר לקרוא.
הקורא העברי מקבל יתרון
מעבר לנגישות יש כאן רווח ממשי. ולהאוזן מצטט כל הזמן מילים וצירופים מן הטקסט ומנמק בעזרתם. קורא גרמני מקבל פרפראזה, ואילו הקורא העברי מקבל את המילה עצמה, על כתיבה החסר ועל הקיצורים שבדפוס. הטיעון הלשוני, שהוא לב העבודה, הופך לפתע לדבר שאפשר לבדוק מילה מול מילה.
למי זה מתאים, ולמי פחות
זה אינו ספר מבוא. מדובר במונוגרפיה פילולוגית צפופה, שמנתחת פסוקים ושברי פסוקים לאורך מאות עמודים, ומי שמתחיל מאפס ירוויח מקריאת מבוא כללי לחקר המקרא לפני כן.
למי שכן נמצא בתוך הנושא, בין אם הוא מקבל את מסקנותיו של ולהאוזן ובין אם דוחה אותן, זה ההבדל בין להכיר טענה מתקציר ובין לקרוא אותה. 252 עמודים, כ-119,500 מילים, בפורמטים PDF ו-EPUB, ובדף הספר יש טעימה להורדה חינם.
שורה תחתונה
תרגום מוקפד, עם מנגנון מדעי גלוי לעין ועם אומץ להשאיר את הקושי במקום שבו הוא נמצא במקור. 127 שנה זה הרבה זמן לחכות, והתוצאה מצדיקה את ההמתנה.
הספר ראה אור בסדרת תרגום ספרי מופת.