מבחן אמיתי לתרגום של טקסט בן 250 שנה הוא לא אם הוא מדויק, אלא אם אפשר לקרוא בו ברצף יותר מעשרה עמודים בלי להילחם. עושר העמים בתרגום העברי החדש עובר את המבחן הזה, ובכמה מקומות הוא עושה יותר מזה.
המשפט הארוך שלא פורק
ההחלטה המעניינת ביותר בתרגום נוגעת לתחביר. סמית כותב משפטים ארוכים מאוד, בנויים לפי רטוריקה של המאה ה-18, עם רשימות מתמשכות שחוזרות אל עצמן בסופן. מתרגם שמבקש לרצות את הקורא יפרק אותם לחמישה משפטים קצרים.
כאן לא פירקו. הקטע המפורסם על מעיל הצמר של פועל היום, שבו סמית מונה עשרות בעלי מלאכה, סוחרים, מלחים ובוני ספינות, נשאר יחידה אחת, כולל ההיזכרות שמחזירה את הקורא אל ראש המשפט במילים "ואילו בחנו, אני אומר, את כל הדברים האלה". זו הכרעה נכונה, ולא רק מטעמי נאמנות: ההצטברות היא הטיעון. רשימה שלא נגמרת היא מה שמוכיח שהחיים הפשוטים ביותר נשענים על אלפים. משפט מפורק היה הופך הוכחה לרשימת מכולת.
התוצאה דורשת מהקורא קצת יותר, והיא משתלמת.
מינוח: עקבי, ולא מודרני מדי
הקושי המרכזי בתרגום של סמית אינו לשוני אלא מושגי. כשהוא כתב, הכלכלה לא הייתה דיסציפלינה ולא היה לה אוצר מילים, והוא ייצר את המושגים תוך כדי. בעברית אוצר המילים כבר קיים והוא מודרני, וכל פסקה מציבה את אותה שאלה: לכתוב את המונח שהקורא מכיר היום, או את המושג שסמית בנה.
התרגום בוחר דרך אמצע שנראית לנו מוצלחת. Political economy מופיע כ"כלכלה מדינית" ולא כ"כלכלה פוליטית", וזו בחירה טובה: המילה "פוליטית" נושאת היום מטען שלא היה לה במאה ה-18. Rent הוא "דמי חכירה" ולא "שכירות", מה ששומר על ההקשר החקלאי של הפרק הארוך בספר הראשון. Stock מופיע לפי ההקשר גם כ"הון" וגם כ"מלאי ההון", והגמישות הזאת מוצדקת: במקום שבו סמית מסביר מה המושג כולל, הדיוק חשוב יותר מהשטף.
גם יחידות המידה והמטבעות נשמרו כמות שהם. הקורא פוגש ליטראות, קווארטרים ושילינגים, ולא המרות לשקלים. אפשר לראות בזה חיסרון, ואנחנו רואים בזה יתרון: הטיעון של סמית הוא על היחס בין המספרים, והמרה הייתה מכניסה לטקסט שער שסמית לא הכיר ומונעת מהקורא לבדוק מול המקור.
איפה התרגום לא מרכך
סמית כותב על savage nations of hunters and fishers, והתרגום מביא "אומות הפרא של ציידים ודייגים". אפשר היה למצוא ניסוח נעים יותר. אנחנו שמחים שלא חיפשו אותו. ריכוך של ניסוח כזה אינו תרגום אלא עריכה של המחבר, והוא גם מסתיר מהקורא מידע אמיתי על התקופה ועל הכותב.
אותו עיקרון פועל גם בכיוון ההפוך. בפסקה על מפעל הסיכות נשמרת שרשרת החישוב במלואה, כולל השברים שסמית גוזר ממנה, "אחד חלקי 240" ו"אחד חלקי 4,800". שרשרת כזאת מתפרקת בקלות בתרגום, ודי בחוליה אחת שמשתבשת כדי שהכול יקרוס. כאן היא שלמה.
הפתיחה, כמבחן מהיר
הפסקה הראשונה של הספר היא מבחן טוב, משום שהיא מנוסחת בצפיפות ובמבנה של תקופתה. בתרגום היא נפתחת כך: "העבודה השנתית של כל אומה היא הקרן שממנה היא שואבת מלכתחילה את כל צורכי החיים ונוחיותיו שהיא צורכת מדי שנה". המילה "קרן" במובן של מאגר, לא של ריבית, היא בדיוק הבחירה שמחזיקה את המשפט.
מי שקורא את העמוד הזה בטעימה יידע תוך שתי דקות אם התרגום מתאים לו, וזה כל מה שצריך כדי להחליט.
המנגנון סביב הטקסט
ספר עיון בן 627 עמודים עומד או נופל על הניווט. המהדורה כוללת תוכן עניינים מלא עם מספרי עמודים, עץ סימניות בארבע רמות, ועשר הטבלאות שבמקור, ובהן סדרות מחירי תבואה לאורך מאות שנים. הטבלאות נבנו מחדש בכיוון העברי, עם כותרות מתורגמות ועם היחידות המקוריות בתוכן.
שני פורמטים, PDF ו-EPUB. ה-PDF שומר על עימוד קבוע, ולכן מספר העמוד בציטוט יהיה זהה אצל כל קורא, וזה חשוב למי שמצטט בעבודה אקדמית. ה-EPUB זורם ומתאים לקורא אלקטרוני ולטלפון.
ולמי זה פחות מתאים
חשוב לומר גם את זה: אין כאן קיצור ואין כאן עיבוד. מי שמחפש היכרות ראשונה עם סמית ימצא ספרי מבוא שיעשו את העבודה מהר יותר. הטקסט נשאר חיבור עיוני מן המאה ה-18, עם משפטים ארוכים ועם סטיות ארוכות מן הנושא, וזו הייתה בחירה מודעת.
לעומת זאת, זה התרגום העברי הראשון שכולל את כל חמשת הספרים. התרגום הקודם שהיה בנמצא נעצר בסוף ספר ג, כך שספר רביעי, שעוסק במכסים ובמדיניות סחר, וספר חמישי, שעוסק במיסוי ובחוב הציבורי, מופיעים כאן בעברית בפעם הראשונה. מי שרוצה לקרוא מה סמית באמת כתב על מכסים, ולא מה שמצטטים בשמו, צריך את המהדורה הזאת.
שורה תחתונה
תרגום בהיר, עקבי ואמיץ מספיק כדי לא לרכך את המחבר ולא לפשט את התחביר שלו. בדף הספר אפשר להוריד טעימה חינם בשני הפורמטים ולהתרשם לפני רכישה, וזו הדרך הנכונה להחליט.
הספר ראה אור בסדרת תרגום ספרי מופת.